בקשב אליך- אפרת רפל פראווי

את פתח לו

למה חשוב לדבר על מיניות עם ילדים?  אפרת רפל-פראווי

בכותרת זו ישנה מילה אחת שבדרך כלל גורמת לרובנו לזוע באי-נוחות על כיסאנו, לפחות מטאפורית. אני מתכוונת למילה "מיניות". רובנו שומעים במילה הזו בעיקר את הרישא, את המין שבמיניות ונרתעים מלדבר על כך בקול, קל וחומר עם ילדים. עבור רובנו המיניות היא נושא טעון ורגיש, ודרוש אומץ רב כדי להסכים לדון בו ביני לבין עצמי, עם ילדיי, ועם החניכים שלי.

יצר רע וטוב

מדרש מתוך בראשית-רבה (פרשה ט), העוסק בכוחם של היצרים ובמתח שביניהם, מביא דעה מפתיעה בעניין יצר הרע.

בסיפור בריאת העולם מסתיים כל אחד מימי הבריאה באמירה "וַיַּרְא אֱ-לֹהִים כִּי טוֹב". רק ביום השישי - לאחר בריאת האדם, לאחר מצוות פרו ורבו - מסכם הכתוב: "וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד ".

מדוע התווספה כאן המילה "מאוד"?

דורש רב נחמן בר שמואל: "הנה טוב מאד" - זה יצר הטוב, "והנה טוב מאד" - זה יצר הרע.

בתלמוד שואלים את השאלה המתבקשת שגם אנחנו שואלים לנוכח הדברים - "וכי יצר הרע טוב מאד הוא? אתמהא!".

עונה רב נחמן: "אלא שאילולי יצר הרע [כלומר יצר המין] - לא בנה אדם בית, ולא נשא אישה ולא הוליד בנים ולא נשא ונתן".

אורבך מוסיף בפירושו למדרש זה (ברכות ט, משנה ה):

חיסולו של יצר הרע משמע גם חיסולו של העולם הזה, שכן כל עוד בן-אדם חי - ובעל כורחו הוא חי - הריהו חייב בקיום המין האנושי. המלחמה ביצר אין פירושה איפה נסיגה מן העולם ומפעולה בתוכו, אלא כיבוש היצר אגב עשייה בעולם. יצר הרע פוסק מלהיות רע ונעשה אפילו טוב מאד כשהוא יצר חיים, ומכאן שאפשר לאדם לאהוב את ה' בשני יצריו - ביצר טוב וביצר רע.

האם מיניות היא יצר טוב או יצר רע? המדרש מדגיש את האמביוולנטיות שבמיניות - שיש בה טוב ורע, בדומה למודעות החדשה שקיבלנו בגן עדן לאחר האכילה מפרי עץ הדעת. בנוסף, המדרש מבטא את הקשר הבל-יינתק בין יצר ויצירה בעולם, וממחיש עד כמה המיניות היא מנוע חזק, אנרגיית חיים אדירה שבכוחה לקיים את העולם. אם נשכיל לתעל את היצר לכיוון הנכון, אפשר אפילו להתחבר דרכו לאהבת ה', ולמדרגה רוחנית גבוהה יותר.

ברוח מדרש זה, ניתן לומר שחינוך למיניות בריאה הוא ממש בגדר תיקונו של עולם ובניינו.

מן המדרש עולה עולם אסוציאציות רחב הרבה יותר מהפירוש הצר שהעלינו בתחילה למושג "מיניות". עולה ממנו תנופה רעננה של בניין בית, זוגיות, פוריות, משא ומתן ועבודה.  

מה היא מיניות?

מיניות היא קודם כל צורה של תקשורת בין בני אדם: תקשורת רגשית, נפשית, גופנית, אנרגטית.

מיניות קשורה במגדר, ובציפיות התרבותיות השונות המופעלות כלפי שני המינים - מה זה להיות אשה? מה זה להיות גבר? האם יש תכונות משותפות ונבדלות לכל מין? מה הם התפקידים בקשר זוגי? ועוד.

מיניות קשורה כמובן לאהבה ולאינטימיות - זהו היבט שקצת נשכח למראה קליפים עדכניים, פרסומות וסרטונים מבית מדרשה של התרבות המערבית, המדגישים מין לשם סיפוק עצמי ללא קשר כלשהו לאינטימיות ואהבה.

מיניות קשורה בזהות, במודעות ובדימוי עצמי - היא מהווה חלק בלתי נפרד מ"האני", בביטוי עצמי, באופן הלבוש ועוד.

כאשר אדם פועל מתוך אינטגרציה בין גוף ונפש הוא מצליח לבטא את עצמו בעולם באופן שלם יותר.

מיניות קשורה גם לבריאות ופוריות.

מיניות יכולה להוות גשר לרוחניות ולקדושה. הזֹהר מפרש את הפסוק "וּמִבְּשָׂרִי, אֶחֱזֶה אֱ-לוֹהַּ"(איוב יט, כו) כך: דווקא על ידי הבשר, על ידי החיבור המאחד איש ואשה, ניתן להתקרב לאחד, לא-לוהים (פרשת לך-לך, א צד).

בעיקרו של דבר, מיניות היא כוח חיים מתפרץ, אנרגיה אדירה, נהר שופע שתפקידנו לנתב אותו לכיוון של חיים, צמיחה ובניין. בידינו להשפיע האם ייחסם או ינהר בכיוון חיובי ומטיב.

עלינו לשאול את עצמנו:

האם נרצה להשאיר את כל השדה הרחב הזה של משמעויות ותחומים מגוונים בלא אמירה מצדנו, בלא התוויה של ערכים ואמונות שאנו רוצים להנחיל?

האם אין לנו מה לומר על אודות סטראוטיפים לגבי תפקיד הגבר ותפקיד האשה בקשר זוגי?

האם אין לנו מה לומר בקשר לדימוי גוף ולחזון הרזון השולט אצל הנערות המתחנכות אצלנו?

האם נרצה לשתוק מול פרשיות המין של ניצבים במשטרה המגיעות בצרורות זו אחר זו?

האם לא נתייחס לפרסומת מבזה בטלוויזיה או לקטע ארוטי בסרט, המציגים תמונה מעוותת על אודות היחסים בין המינים?

מחיר השתיקה גבוה ממחיר הדיבור. ילדינו מבינים את השתיקה כהסכמה או כאדישות.

אנו מלמדים את ילדנו לחצות את הכביש בבטחה. האם לא כדאי שנלמד אותם לחצות את הגשר אל עבר בני זוגם כשהם מצוידים בכלים המתאימים להיכרות עם עצמם ולתקשורת מכבדת?

למה לא מדברים על מיניות?

ברור לי כי גם המתנגדים לשיח פתוח על מיניות מבקשים את טובתו של הילד. מתוך כך חשוב בעיניי שנתמודד עם הטענות, ובדרך זו נבהיר גם לעצמנו טוב יותר מדוע כן לדבר.  

הנימוק הראשון הוא כמובן - פדיחה. זה מביך אותי, זה מביך את הילד, בשביל מה אני צריך את הכאב-ראש הזה? הוא כבר ילמד את עובדות החיים בדרכו.

סיבה נוספת היא החשש לפגיעה בפרטיות שלי - איני רוצה לחשוף את עצמי יתר על המידה בנוכחות חניכיי או ילדיי.

יש האומרים:  "זה לא צנוע לדבר על מיניות", וחלק מסוגיות הכרוכות בנושא הן סבוכות מבחינה הלכתית.

אחרים חוששים כי הדיבור על מיניות יפגע בתמימות של הילדים, ויכניס להם רעיונות לראש, ובכלל - הם קטנים מדי....

אתייחס לטענות.

ראשית, זהו אכן נושא מביך - ובריא שתהיה בו מבוכה. זהו נושא פרטי ואינטימי, שלי עם עצמי, שלי עם בן או בת זוגי. אך המבוכה אל לה שתשלול מאיתנו את הזכות ואת החובה לדבר. אין צורך להכחיש או לשלול את המבוכה, אפשר להנכיח אותה בשיחה ולומר דבר כמו: "טבעי שזה מביך עבורך. גם עבורי השיחה בנושא זה היא לא פשוטה".

בסוגיית הפרטיות וגבולות השיח חשוב לומר כי גבולות הם חלק מהמעשה החינוכי. שיחה על גבולות רלוונטית מאוד בנושא מיניות. גם הגבולות שלנו - המבוגרים. בתוך שיחה רחבה, לגיטימי בהחלט לומר: "על השאלה הזו איני רוצה לענות, כי היא נוגעת בענייניי הפרטיים", ולהפנות לקבלת מידע באפיק אחר. שמירה על גבולות היא חלק מהמסר בנושא הזה - מה ראוי שיישאר אינטימי, ומה הולך לאיבוד כשהוא נעשה פומבי.

בעניין הפגיעה האפשרית בצניעותם ובתומתם של הילדים חשוב להדגיש כי השיח על מיניות, כפי שאנו מעוניינים לנהל אותו, הוא לא שיח פורנוגרפי, אלא שיח ערכי. התורה שלנו היא תורת חיים, יש לה מה לומר על החיים. האם שתיקה היא קדושה? כשאנו שותקים, אנו מפקירים את חינוך ילדינו לידי הרחוב. אפשר לשוחח על מיניות מתוך צניעות, כבוד וקדושה, אפשר במרומז, העיקר לדבר ולהיות רלוונטי.

הנחלת ידע אין פירושה פגיעה בתמימות. מדוע איננו חושבים שנפגע בתומתם של הילדים כאשר אנו מסבירים להם את כללי הזהירות בדרכים, או מספרים להם על בחירות ופוליטיקאים? ידע מאפשר יכולת בחירה אמיתית יותר.

ובסוגיית הגיל המתאים-הילדים לא קטנים מדי. שיח פתוח אין פירושו לומר הכול, לכל אחד, בכל גיל. ודאי שלא. יש לברר את התכנים המתאימים ואת המסגרת המתאימה. ככלל, חינוך למיניות בריאה מתחיל מלידה. תינוק נהנה ממגע, מחום, מליטוף. ילד שגדל ומקבל מגע אוהב לומד לקשר מגע עם הנאה. בכל גיל ניתן לבנות מסרים מותאמים בנושא מיניות בריאה.

חשוב שנבין - אנחנו לא מכניסים להם רעיונות לראש. ילדינו מתפתחים מינית וגדלים עם סקרנות טבעית לגבי גופם ולגבי מיניותם. יש חשיבות לעיתוי, לגישה ולאופי הילד, אך ככלל, ילדינו מקדימים אותנו. פעמים רבות, עד שאנחנו מרגישים מוכנים לשוחח, הם כבר קלטו מידע מהאינטרנט, מספרים או מהבן של השכנה. אם לא אצלנו, הילדים ימצאו תשובות לְמה שמעסיק אותם.

השאלה הגדולה היא - האם לא נרצה אנחנו להיות המתווכים של הידע הזה ולהעביר אותו בצורה הנראית לנו כרצויה?

מדוע כדאי שנדבר על מיניות עם ילדינו?

כשאנחנו מדברים על מיניות, אנו תורמים להיכרות של הילד עם עצמו, ולחיזוק הדימוי העצמי. כאשר הנער לומד על אודות גופו ומיניותו הוא מתחבר לעוד חלק מזהותו וחש מסוגלות גבוהה יותר. כך הוא יכול לקחת אחריות במידה רבה יותר על בחירותיו.

חינוך למיניות בריאה יתרום לא רק למפגש שבין הילד לבין עצמו אלא גם בהמשך למפגש הזוגי. הרי אחת ממטרות החינוך היא גם מתן כלים לזוגיות בריאה, לבניין עדי עד, לבית יציב על אדני אהבה.

ברצוני להתעכב על נקודה נוספת הקשורה בחינוך הדתי שלנו. אין ספק כי יש להציב גבולות וכי עלינו לשאוף לצניעות כלפי שמים וכן ביחסים בין המינים. ובכל זאת יש לזכור כי בצלם א-לוהים נבראנו, גוף ונפש כאחד, ולכן יש להתייחס גם לפן הגופני. אם נתעלם מהעיסוק בגוף ונדגיש רק את החינוך לצניעות ואת הסתירה שבין צניעות ומיניות, אנו עלולים להעביר לילדינו מסר בעייתי לפיו עליהם להתכחש לגופניות שלהם. במפגש עם קרקע המציאות, מסר כזה עלול לנטוע בהם תחושות של בושה, אשמה וחטא בכל הקשור ליצר המיני, ותסכול על כך שאין הם מצליחים להיות רוח, נשמה או נפש בלבד. בואו ניתן לילדים את האפשרות לגדול עם יחס חיובי לגופם.

טיפוח יחס חיובי לגוף פירושו גם עידוד של ביטוי אישי באמצעות הגוף והחושים בדרך שאינה מינית בהכרח - פעילויות כגון התעמלות או ריקוד; הנאה מחוויות חושניות – יצירה ומגע בחומרים שונים, ריח, מסאז'; מחמאות על הופעה או לבוש יפה. דוגמה קטנה מהשטח - בתכנית בת-מצווה לאמהות ובנות בסעד מוקדש אחד מהמפגשים לנושא ההתבגרות הגופנית, וכולל מסאז' בין אמא ובת. במשובים חזרה ועלתה האמירה כי זה היה המפגש המיוחד ביותר עבורן.

חינוך למיניות תורם לבריאות נפשית וגופנית ותורם להפחתת סיכונים - למשל: מניעת מחלות מין, התמודדות עם אלימות מינית ותכנים פוגעניים.

ולבסוף, אל מול ההצפה של תכנים פורנוגרפיים ברשת, בטלוויזיה ובפלאפון שבכף ידו של המתבגר, אין לנו אפשרות לשתוק. התקשורת מעבירה ידע נטול ערכים, ומציפה את הלא-נורמטיבי. האם ניתן למדיה את המונופול על החינוך של ילדינו, או שאנחנו רוצים להיות רלוונטיים עבורם גם בתחום זה?

יש לנו עולם ערכים, יש לנו דעות, יש לנו ניסיון חיים, ודאי יש לנו גם מסרים שקיבלנו (או לא...) כשהיינו ילדים, ודברים שנרצה לעשות אחרת - יש לנו מה לומר לחניכים ולילדים שלנו גם בנושא מיניות.

בתחילת דבריי נגעתי בעוצמה שמחולל היצר בעולם, ובמושגי "טוב" ו"רע" שהוא מקפל בתוכו.

אסיים בציטוט מנאום ההכתרה של נלסון מנדלה (יש האומרים כי הזכויות שמורות לסופרת אמריקנית בשם מריאן ווילאמסון), העוסק גם הוא בשאלת העוצמה:

הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים מדי.

הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה שמעל לכל שיעור.

זה האור שבנו - לא האפלה שבתוכנו - שמפחיד אותנו יותר מכל.

אנחנו שואלים את עצמנו: איזו זכות יש לי להיות מבריק, יפהפה, מוכשר ואהוב?

למען האמת - איזו זכות יש לך לא להיות?

אין שום דבר נאור בלהצטמק כדי שאחרים לא ירגישו חסרי ביטחון.

נולדנו כדי לממש את הקסם הא-לוהי הגלום בנו.

כל אחד מאתנו נושא את הקסם הזה בתוכו.

כאשר אנחנו נותנים לאור הפנימי שלנו לזרוח, אנחנו מעניקים, בלי מודע, רשות לאחרים לעשות כמונו.

כשאנחנו משתחררים מהפחדים שלנו, הנוכחות שלנו משחררת אחרים.

המיניות קשורה בפחד, וגם בעוצמה. יש בה קסם, אור ואפלה. היא מציפה גם את שאלת הביטוי האישי בעולם - האם אני מבטאת את התשוקה שבי, את האש שבתוכי, בחיים שלי? האם יש לי רשות להפיץ את האור שלי? האם אני מאפשרת לעצמי להיות נוכחת במלאותי בתוך החברה? האם אני מצטמקת כדי שאחרים לא ירגישו חסרי ביטחון?

או: האם אני מחזקת את יכולת האור שלי להאיר ובכך נותנת השראה גם לאחרים להאיר?

אני מקווה  שתצאו בתחושה שיש בידיכם כלים להתגבר על המשוכות והאתגרים שתחום המיניות מציב בפניכם - כמחנכים - ותחושו ביטחון לפגוש את החניכים ולתרום להם תובנות מעולמכם גם בנושא החשוב הזה.

אני מזמינה אתכם להתחבר לעוצמה שבתוככם, לחוש את האור הפנימי שלכם, לרתום את היצר ליצירה לבנייה, לעשייה, ולעזור לחניכים שלכם להאיר את האור שבתוכם.

תודות:

לעינת לב, אילת בוכניק והרב אילעאי עופרן - על ההשראה.

לנעמי וולפסון וצופיה שקורי על ספרן "מרחק נגיעה" (הוצאת ידיעות אחרונות, תשע"א)