יום חמישי, 21 בדצמבר 2017


והפעם- שיר שכתבתי לפני מספר שנים, העוסק במעבר (המאתגר לעיתים) מחיי הרווקות לזוגיות, ועל התמיכה שניתן לשאוב מהשבט הנשי שסביב (ולו גם וירטואלי או רוחני,חשוב שיהיה אחד כזה סביבכן...)
אולי תמצאו בשיר גם הדהוד משלכן(: באהבה


כאשר נכנסתי לחנות המטפחות
השארתי בחוץ את נערתי זהובת השיער
ואבוא בפרדס הנשים הנשואות.
ואתכס בצעיף,
ואבוא בפרגוד,
ואמדוד.

ומאחורי הפרגוד
נגלו לי נשים
יודעות חן, דורשות סוד,
והן כמלחשות,
זוגות זוגות
פותחות לי שער אל המסתורין הגדול,
משאילות לי גופן, תשוקתן, המייתן
פותחות לי חריץ
להציץ
בו על עצמי
במראה רחבה של
אישה, מטפחת- ושכינה-
פורסות ידיהן על ראשי,
מרגיעות –

ואדעה אותו,
ואשקוט.

אפרת פראווי.