היום שוב ספגתי הערות בשל המראה שלי. זה קורה כמעט כל יום. בחנויות
בגדים, בסופר, בשבילי הקיבוץ, בעבודה.
מי שלא מכיר, אולי יחשוב שזה בגלל עודף משקל. אבל לא, אני רזה. מה
שמדגיש את העניין הוא שאני אמא ל4 ילדים ב"ה, ובכל זאת הגזרה שלי רזה. רזה
מהממוצע. יש נשים שאצלן התקופות אחרי לידה והנקה דווקא גורמות להרזיה,כבר ראיתי את
זה אצל חברות שלי. אבל לרוב האנשים זה גורם לפעור עיניים יותר גדולות.
אנשים חושבים שרק נשים מלאות סובלות מהטרדות ברחוב. אבל האמת היא שכל
אחת ששונה מהממוצע עשויה למצוא את עצמה במקום הזה. קשה לאנשים להכיל שוני.
היום אמרה לי מישהי: "רזה, רזה, רזה!" ותהיתי: אם הייתי אישה
עם עודף משקל, האם היא היתה אומרת לי "שמנה,שמנה,שמנה?" בחיים לא. כי
ברור שזה יכול להעליב. ותהיתי גם: איך אני אמורה לענות?
אתמול הלכתי לשיעור יוגה ואישה חביבה שעברה לידי העירה,"אני
מקווה שזה לא בשביל לרזות. את כבר רזה מספיק". האם אני צריכה לספק הסברים על
המניעים שלי להתעמל?
אנשים מרשים לעצמם להעיר לרזות כי זה נתפס כמחמאה על הישג. כלומר הסאב
טקסט הוא, כל הכבוד על מאמצייך! יש שכר לפועלך,הצלחת להגיע לגזרה הנכספת.
סיבה שניה היא אולי קנאה, כי אני כנראה מסמלת עבור נשים רבות מחוז חפץ,
דמות להשוואה המעוררת תסכול אצל מי שרוצות לרזות ואינן מצליחות. אז הנה הגרסה שלי
לעניין: ממש לא בא לי להיות במקום הזה. להיות זאת שמזכירה לכן שאת לא רזות מספיק.
בכלל בעיני מעוגל זה נשי ואני מתנגדת לכל התרבות הזאת של האדרת הרזון.
שלישית,פולניות. בקיבוץ כולם משפחה, הרבה פעמים זה לטובה,לפעמים זה
מציק. במקרה הזה למשל. הנשים היקרות דואגות שמא אני לא אוכלת מספיק.
הבעיה היא שאצל בנות רגישות הערות כאלה בשלב הילדות והנערות גורמות בשלב
כלשהוא לתחושה שמשהו אצלן לא בסדר. לא כמו כולם. לחוסר בטחון.
מה אני שומעת כשאומרים לי הערות כאלה?
1. אולי את לא אוכלת מספיק
2. אולי את לא בריאה
3. את שונה, משהו בך לא בסדר,לא כמו כולם.
4. רזה זה קטנה,ילדה, חסרת נוכחות בעולם.
"את עולם הולך ונעלם" (האם אני עומדת למות?) "הבגדים
תלויים עלייך כמו על קולב (מישהו בכלל יוכל לאהוב אותי ככה?) "יש לך 4 ילדים?
את נראית כמו ילדה" (מישהו נתן לך רשיון להיות אמא?)
כל הציטוטים אמיתיים ולקוחים המציאות, הסוגריים זה התרגום שלי. הרבה
אחרי שהלכתם, ההערות האלה ממשיכות איתי הלאה. מצמצמות, מכווצות, מעוררות ספקות.
אז אני רוצה לומר כאן בבירור: לא עשיתי כלום כדי להיות רזה. אני אוכלת
היטב. ככה אני. כמו שלאנשים יש עיניים כחולות או אוזניים גדולות או צבע עור
מסויים. אני לא רוצה להתנצל על המראה שלי,ולא רוצה לספק הסברים לגביו. אם אתם באמת
דואגים לי, אל תגידו לי "ממש רזית". הדאגה שלכם גורמת לי לדאוג. אני
טובה בדאגות ועושה את זה מספיק. יחד עם זה שאני רזה יש לי גם עור דק, מה שאומר
שההערות בנוגע למראה שלי לא עוברות מעלי, אלא נכנסות ללב..
ברור לי שיש לי כאן משימה של עבודה אישית-אני צריכה לעבוד עם עצמי
להיות שוות-נפש כלפי ההערות האלה,לאהוב את עצמי ולקבל את עצמי כמו שאני. אני בדרך
לשם, מנחה נשים ונערות לפגוש את העוצמה הפנימית שלהן, ובדרך לומדת יחד איתן. עד
שאגיע לזה, בבקשה תפסיקו להעיר. שימו לב אל הנשמה.
