יום חמישי, 13 באפריל 2017

משרד הבריאות החליט לסגור את בית יולדות בגדרה

ב"ה

לפני כשבועיים, באבחת יד של פקיד במשרד הבריאות, נגדע חלום. חלום של שתי מיילדות, ומאות נשים שהעזו להצטרף אליהן, לחלום איתן על לידה בדרך אחרת, ולהפוך את החלום למציאות. את החלום הזה רקמו בעיקשות, במסירות ובאומץ שתיים- עופרית פק ותמי טסלר-שביקשו לתת בית לנשים שרוצות ללדת באופן טבעי. בית יולדות: צליל של בית, צליל של פעם. לו היה אותו פקיד טורח לבקר במקום, אני משוכנעת שהיה מתאהב, ואולי אף בוחר להעניק לאשתו או לבתו את ההזדמנות ללדת שם. אך לא. במשרד הבריאות החליטו להוציא צו סגירה לבית יולדות בגדרה.
בית יולדות- בועה קטנה בתוך העיר, בתוך שטף החיים, שמוכיחה שאפשר אחרת. שמאפשרת למציאות הרחמית להתקיים רק עוד קצת. זכיתי ללדת במקום שניים מילדי. עוד לפני הלידה ערכו איתי עופרית ותמי היכרות לפני ולפנים. מתוך תפיסת הלידה כחלק בלתי נפרד ממהלך ההריון, הן ביקשו להכיר אותי ואת הקטנצ'יק שבבטן, לאפשר מקום לשיחה, לחששות, להתלבטויות. לתת מקום לגוף ולנפש להיות שותפים בחוויה. כמה מרענן-בדיקות הריון שבהן שואלים אותי ומקשיבים לכל רחשי ליבי כחלק בלתי נפרד מבריאותי ומבריאות ההריון שלי. וראו זה פלא- אותן הבדיקות שבדכ' היו גורמות לי להרגיש קטנה ליד הרופא המומחה, להתכווץ בפחד מכאב, מפתולוגיה אפשרית, הפכו לחוויה של חיבור לעצמי, ולעובר שבבטני. הבטחון שהעניקה לי ההיכרות המוקדמת עם המקום ועם המיילדות-לא יסולא בפז.
וכאשר הגיעה עת ללדת, התפעמתי מן הצניעות שבה התנהלו תמי ועופרית, כמו גם מן הכבוד הקשב והמרחב שנתנו לי כיולדת. מן הלידה הקודמת בבית-החולים זכרתי אור ניאון חזק, תכונה, התרוצצות, רופאים סטאז'רים, צעקות של יולדות אחרות, מיכשור מפחיד סביבי שרק מצפה שאזדקק לו, וכאן- שקט, אפלולית, תמונות של רנואר על הקירות. הן עשו את הבדיקות הנדרשות כמובן, ולאחר מכן פשוט צעדו צעד לאחור, פינו לי את הבמה,לא רצו להוכיח את מומחיותן, להיפך. הן פינו לי זמן מקום ומרחב ללדת בקצב שלי, ונתנו לי להרגיש שאני יודעת את הקצב והתנועה הנכונים לי. כמה מעצים. לסמוך על הגוף שלי שיודע ללדת. האם אין כאן דמיון למטרה אליה אנו שואפים גם כהורים? להיות נוכחים, להיות קרובים, לתת תחושת בית, בטחון וגבולות ויחד עם זה לאפשר לילד לגלות את הכוחות שלו בעצמו. ברוח הימים האלה, לעטוף אותו בתיבה, להסתתר בין קני הסוף, לתת לו לשוט ולהשגיח.
כשנזקקתי להן, הן תמכו בי במקצועיות ובבטחון, בפשטות, באמצעים פשוטים. העניקו עיסויים מרגיעים, הניחו מגבת רטובה, מחו את זיעתי, נתנו לטבע לעשות את שלו. מלבד קשב פנימי למה שמתרחש בתוכי, חשתי שאני מתחברת לחוויה של אמהות אימותי שילדו בליווי של מיילדת מוכרת מתוך השבט, מצויידת בעיקר בחכמה נשית, צמחי המרפא ומגע אוהב. בחזרה לפשטות. במירוץ שלנו לעבר הקידמה, המודרנה, הטכנולוגיה, אבד לנו במסגרת הלידה בבית-חולים המגע האישי, הישיר, הפנים המוכרות והמיטיבות הנוסכות בטחון. והאומץ להיות לרגע בתוך הכאב ולחות אותו כמקדם לידה, כציר בדרך לגאולה, להבין שאין צורך כל העת לעשות, כרגע רק להיות. ובתוכי התפנה מקום לפליאה, יראת קודש למיוחד, לעל זמני, לאחד להתגלות בתוך התהליך.
ולאחר הלידה, תמרים מתוקים ותה צמחים ליד מיטתי,ושקט מבורך המאפשר לגלים העצומים לשקוט לאט לאט...
לו הייתי יכולה לתת מתנה אחת עצומה לאחותי הצעירה-זו המתנה שהייתי בוחרת בה. אך כעת אי-אפשר. כי משרד הבריאות החליט לסגור את בית-יולדות, ולאפשר רק לידה בבית או בבית-חולים. אין כיום בישראל שום מרכז לידה אלטרנטיבי לבית-חולים. ההחלטה הזו מעוררת תמיהה- אם התפיסה שמנחה את משרד הבריאות היא בריאות היולדת ובטיחות הלידה, מדוע להעדיף לידת בית על-פני לידה בבית יולדות? יש יולדות רבות שרוצות אך אינן יכולות ללדת בבית בשל תנאים פיזים לא מתאימים או בשל מרחק רב מבית-חולים. בית יולדות הוא אופציה בטוחה הרבה יותר, הבית מתנהל מתוך מקצועיות,זהירות ואחריות,עם מעטפת ליווי של פגישות לפני הלידה, נוכחות של שתי מיילדות בלידה,אפשרות לקרוא לרופא נוסף אם יש צורך בכך, קרבה לבית-חולים ואפשרות לפנות יולדת במידת הצורך, ציוד רפואי, אפשרות להישאר להשגחה לאחר הלידה כיממה, קשר טלפוני וייעוץ גם לאחר הלידה.
אין מנוס מהמסקנה שלא בריאות ובטיחות היולדת היא הערך המנחה כאן, אלא אינטרס כלכלי וחשש לתחרות על יולדות מול בתי החולים. זו החלטה שהבסיס שלה הוא פחד- מחידוש, מאיום על ההגמוניה של בית החולים, ממרכזים נוספים שיקומו בעקבות בית-יולדות וימשכו אליהם נשים נוספות.
ברור לי כי לא לכל אישה מתאימה לידה טבעית או לידת בית. אישה צריכה ללדת במקום בו היא מרגישה בטוחה. אם בית-חולים מעניק לה בטחון,אזי זה המקום הנכון עבורה ללדת. איני טוענת כי יש לסגור את בתי החולים ולאפשר לכולן ללדת בבית. כמובן שהקידמה הרפואית תרמה רבות לעולמנו. אך בדיוק כפי שבית יולדות יכול להרוויח מהקירבה לבית חולים, גם בתי החולים ומשרד הבריאות יכולים להרוויח מהנוכחות של מרכזי לידה ושל בית יולדות בפרט במרחב הישראלי.
עבורי הגישה הבסיסית בלידת בית-חולים היא "מה עלול להשתבש". בלידה בבית יולדות הרגשתי כי המסר הבסיסי הוא כיצד הלידה יכולה להעצים אותך כאישה. שכן בריאות היא לא רק מדדים, מיכשור וטכנולוגיה. בריאות היא התיחסות לגוף ולנפש כאחד, קהילתיות, אחוות נשים, ועוד. כמנחה של קבוצות נשים למדתי כבר מזמן שבריאות נשית טמונה לא רק בבדיקות דם והערכת משקל אלא גם בחיבור של האישה לגופה, במודעות ובהחזרת השליטה והאחריות לידיים שלה. בריאות עפ"י ארגון הבריאות העולמי, היא תחושת רווחה. תחושה. כלומר באישה אחת המיכשור הרפואי נוסך רוגע, ועבור האחרת תחושת הרווחה נוצרת במקום אינטימי הדומה לבית. הבחירה איפה ללדת והשאלה איפה אנחנו מרגישות את הבריאות והעוצמה שלנו, צריכה  להישאר בידיים שלנו.
החלום הזה לא ייגדע. כי הוא נשען על יסודות של אמת וצדק, כי עופרית ותמי הן נשים שרצות למרחקים ארוכים, וכי החלום הזה חשוב מדי ונוגע עמוק בכולנו הנשים. כי הכוח שלנו ללדת ולבחור איך ללדת, חזק מההחלטות שרירותיות של המחוקק. כפי שהרצח של דפנה מאיר ז"ל חשף את תורתה ברבים ותרם להתרחבות המעגל של נשים הרוצות ללמוד את שיטת המודעות לפוריות, והמבקשות להן אמצעי מניעה טבעיים, כך יקרה גם כאן, החלום הזה יתרחב, בעזרתכן הנשים, ובעזרתכם הגברים. כי האמת היא שבית יולדות הוא מקום מלא השראה, והחזון שלו הוא יצירת בריאות נשית במיטבה.

ישנו פירוש יפה, המדמה את יציאת מצרים ללידה - הדם על המשקוף, המים של ים סוף כמי השפיר, קריעת הים, ומתוכה-הולדתו של עם. יהי רצון שמתוך המשבר הזה יוולד שינוי שיאפשר לנשים לידה עוצמתית ומבורכת בדרך שבה הן חפצות. בואו נעזור לשינוי הזה לקרות.

אין תגובות:

פרסום תגובה